חקירות מצ"ח

בתחילת אינתיפאדת אל-אקצא שינתה הפרקליטות הצבאית הראשית את מדיניותה בכל הנוגע לפתיחה בחקירות מצ"ח במקרים בהם נהרגים אזרחים פלסטינים. באינתיפאדה הראשונה פתח צה"ל בחקירה בכל מקרה בו נהרג אזרח פלסטיני, למעט במקרים בהם השתתף ההרוג בפעולות לחימה. עם תחילת האינתיפאדה הנוכחית קבעה הפרקליטות כי חקירות מצ"ח ייפתחו רק במקרים בהם חיילים "יחרגו באופן חמור מכללי הפתיחה באש ויגרמו לפגיעות בגוף ובנפש". לפי הנוהל החדש, יש לבצע תחקיר פנימי ביחידה בכל מקרה בו הרגו חייליה אזרח פלסטיני. ממצאי התחקיר מועברים לפרקליטות, ובהתבסס עליו היא תחליט האם לפתוח בחקירת מצ"ח.

שינוי מדיניות זה הביא לירידה משמעותית במספר חקירות המצ"ח שנפתחו: מאז תחילת האינתיפאדה ב-29 לספטמבר 2000 ועד סוף 2007 נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים שלא השתתפו בלחימה בעת שנהרגו, אך עד מועד זה נפתחו רק כ-270 חקירות מצ"ח בחשד לירי בלתי חוקי. מספר זה כולל גם חקירות של מקרי פציעה של אזרחים, ולא רק חקירות של מקרי מוות. רק 30 מהחקירות שנפתחו הסתיימו בהגשת כתבי אישום.

הפרקליטות הצדיקה את השינוי במדיניות בטענה שמאז תחילת אינתיפאדת אל-אקצא מתקיים בשטחים "סכסוך מזויין" ולפיכך אין חובה לחקור באופן אוטומטי פגיעה באזרחים. אולם, הגדרה זו של המצב בשטחים אינה מדוייקת. אמנם, חלק מהפעולות המתרחשות בשטחים מהוות -פעולות לחימה אולם חלק נכבד מפעולות צה"ל בשטחים כמו מחסומים, פיזור הפגנות שאינן כוללות ירי, מעצרים - הן פעולות שיטור רגילות, שבוצעו על-ידי חיילים גם באינתיפאדה הראשונה. יתרה מזו, גם אם תתקבל הגדרת הפרקליטות, עדיין אין בכך כדי לפתור את הצבא מהחובה לחקור פגיעה באזרחים. גם ב"סכסוך מזויין" ישנם כללים ופגיעה מכוונת באוכלוסייה האזרחית היא אסורה. כדי לוודא שהחיילים פעלו לפי כללים אלה, חובה לחקור את האירוע.

הפרקליטות טוענת גם שבנסיבות הקיימות היום בשטחים אין אפשרות מעשית לחקור כל מקרה בו נהרג אזרח פלסטיני. אין ספק שבמקרים מסויימים יתקלו חוקרי מצ"ח בקשיים אובייקטיביים בביצוע החקירה. אולם קשיים אלה אינם יכולים להוות הצדקה לא לפתוח מראש בחקירות ולכל היותר יכולות להצדיק סגירה בדיעבד של תיק החקירה.

הנוהל החדש שקבעה הפרקליטות אינו יכול לשמש תחליף הולם להליך שהיה קיים לפני האינתיפאדה הנוכחית. ראשית, הכלל לפיו רק במקרה של "חריגה חמורה" תיפתח חקירה הוא מעורפל ונתון לפרשנויות רבות. הפרקליטות לא קבעה קריטריונים ברורים באילו מקרים היא תדרוש חקירת מצ"ח. בהתחשב בכך, אין להתפלא שאין הבחנה ברורה בין המקרים בהם נפתחה חקירה לבין עשרות מקרים דומים אותם החליטה הפרקליטות לא לחקור. חקירות רבות נפתחו רק לאחר שהופעל לחץ על הפרקליטות מצד ארגוני זכויות אדם, דיפלומטים או עיתונאים. טיפול הפרקליטות במותו של ח'ליל אל-מור'רבי מעלה סימני שאלה בנוגע לדרך בה מחליטה הפרקליטות האם לפתוח בחקירת מצ"ח.

שנית, התחקיר הפנימי אינו יכול לשמש כבסיס להחלטת הפרקליטות האם יש מקום לפתוח בחקירה. התחקיר נערך על-ידי אלה המעורבים ישירות באירוע ואשר ייאלצו לשאת בתוצאות אם תיפתח חקירה. ברור כי ניגוד עניינים זה משליך באופן ישיר על תוצאות התחקיר. בנוסף, למפקדים העורכים את התחקיר אין את ההכשרה הניתנת לחוקרי מצ"ח על מנת לבצע את התחקיר באופן מקצועי. מעדויות שמסרו חיילים לבצלם עולה כי התחקירים שנערכו ביחידה בה שירתו היו רשלניים ובמקרים רבים הם לא בוצעו. החלטתה הראשונה של הפרקליטות בנוגע למותו של אחמד אל-קורייני היא דוגמא מובהקת לבעייתיות שבהסתמכות על התחקיר הפנימי בהחלטה האם לפתוח בחקירה.

בנוסף לבעיות העקרוניות בנוהל החדש שקבעה הפרקליטות ישנן בעיות רבות ביישומו. ברוב המקרים חולפים חודשים ארוכים, לא פעם אף יותר משנה, בין האירוע עד להחלטת הפרקליטות האם לפתוח בחקירת מצ"ח. כאשר נפתחת לבסוף חקירה, מתקשים החוקרים לאתר את הקורבנות או את עדי הראיה ובוודאי שכמעט אין באפשרותם בשלב זה לאסוף ראיות בשטח. בנוסף, במצ"ח כמעט אין דובר ערבית שיוכלו לגבות עדויות מהעדים. הפרקליטות מסתמכת על קשיים אלה כדי להצדיק את מספרן המועט של החקירות שנפתחו, אולם לפחות בחלק מהמקרים אין להם להלין אלא על עצמם. אופן יישום הנוהל וניהול החקירות מסביר את המספר הנמוך של כתבי אישום שהוגשו כתוצאה מחקירות מצ"ח.

ההוראה הגורפת בדבר אי-פתיחת חקירות, הניהול הלקוי של התחקירים הפנימיים ביחידות והאופי הרשלני של החקירות שכבר מתנהלות, מעבירות למפקדים ולחיילים את המסר שגם אם יחרגו מההוראות ויפגעו בחפים מפשע, הסיכוי שיינקטו נגדם צעדים הוא אפסי. מסר כזה הוביל למדיניות של אצבע קלה על ההדק ולפגיעה נרחבת באזרחים בשטחים.

ב-27 באוקטובר 2003 עתרו האגודה לזכויות האזרח בישראל ובצלם לבג"צ נגד הפרקליט הצבאי הראשי בדרישה להורות על פתיחה בחקירת מצ"ח בכל מקרה בו הרגו חיילי צה"ל אזרחים פלסטינים, שלא לקחו חלק בלחימה. בעתירה מפורטות נסיבות מותם של שמונה פלסטינים, אותם הרגו חיילי צה"ל בין מאי 2002 ומאי 2003.

הרמטכ"ל הודיע לאחרונה על שינוי הנוהל בנוגע לחקירות פנימיות. שינוי זה הוצג בפני בג"ץ על-ידי הפרקליטות כ"שיפור משמעותי" במצב הקיים, המצדיק דחיית העתירה של בצלם והאגודה.

לפי הנוהל החדש, יועבר לפרקליטות הצבאית דיווח מפורט על כל מקרה של הרג אזרחים שלא השתתפו בלחימה, וזאת בתוך 48 שעות. על סמך החומר שיתקבל יחליט הפרקליט הצבאי הראשי האם לפתוח בחקירת מצ"ח אם לאו.

למרות השיפור הכרוך בו, הנוהל החדש אינו פותר את הפגמים המרכזיים בהליך ההחלטה על פתיחה בחקירה. האחריות על איסוף המידע המועבר לפצ"ר, שעל פיו יוחלט האם יש מקום להורות על פתיחת חקירת מצ"ח, נותרה בידי הכוח הצבאי שהיה מעורב בגרימת המוות. מצב זה יוצר ניגוד אינטרסים חריף, שכן מי שאמון על דיווח אודות העובדות העיקריות בכל מקרה עלול לשאת באחריות פלילית על המעשים המדווחים. יתרה מזאת, הנוהל החדש איתו פותר את הבעיה הקיימת כיום, לפיו ההחלטה על פתיחת חקירות מצ"ח מתקבלת לרוב זמן רב אחרי כל מקרה, כאשר כל הראיות בזירת האירוע נעלמו מזמן. בקשתם של בצלם והאגודה, שמצ"ח תתעד מיידית את זירת האירוע בו נהרג אזרח פלסטיני, כך שאם יוחלט בעתיד לפתוח בחקירה ניתן יהיה לנהל אותה בצורה אפקטיבית, נדחתה על-ידי פרקליטות המדינה.

מעל לכל, הנוהל החדש מותיר על כנו את המצב הקיים, לפיו ככלל אין פותחים בחקירה במקרים של הרג אזרחים שלא השתתפו בלחימה. מצב זה מעביר לחיילים מסר חמור של זלזול בזכות האדם הבסיסית ביותר, הזכות לחיים.

העותרים הגישו לבית-המשפט את חוות דעתם על הנוהל החדש והעתירה עדיין תלויה ועומדת.