הלחימה בעזה מאז ההתנתקות

"אזורי מוות" סמוך לגדר

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה הרגו כוחות הביטחון של ישראל לפחות 284 פלסטינים סמוך לגדר המקיפה את רצועת עזה. לפחות 117 מההרוגים היו אזרחים שלא היו מעורבים בלחימה, ובהם 23 קטינים. ריבוי המקרים מעורר את החשד שצה"ל הגדיר אזורים משמעותיים הסמוכים לגדר כ"אזורי מוות" בהם מחייבות הפקודות את החיילים לפתוח באש באופן אוטומטי על כל אדם הנכנס אליהם, יהיו נסיבות הכניסה אשר יהיו. גורמים שונים בצה"ל, בהם הפרקליט הצבאי הראשי אביחי מנדנבליט, הכחישו בתוקף את קיומה של הוראה מעין זו. אולם, מקרי ההרג שאירעו מאז השלמת ההתנתקות מחזקים את החשד כי היא אכן קיימת. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה מסרב צה"ל לחשוף את הוראות הפתיחה באש ובניגוד לעבר מעביר אותן לחיילים בעל-פה בלבד, באמצעות המפקדים בשטח.

מאז השלמת ההתנתקות בספטמבר 2005 ועד סוף יולי 2006 נהרגו בסמוך לגדר המקיפה את הרצועה 14 אזרחים פלסטינים לא חמושים. בין ההרוגים חמישה קטינים, בהם ילדה בת שמונה. שמונה מבין ההרוגים לא ניסו כלל להגיע אל הגדר, ונורו בעת ששהו מסיבות שונות במרחק של 100 עד 800 מטר ממנה. ארבעה אזרחים נוספים נורו בעת שניסו לחצות את הגדר ולהסתנן לישראל לצרכי עבודה ושניים נורו בעת ששהו בסמוך לגבול עם ישראל. גרסת צה"ל מאשרת את העובדה שאיש מהם לא נשא נשק או חומרי חבלה מסוג כלשהו. כמו כן, עולה מהתחקירים שערך בצלם, כי לא נעשה ניסיון להזהיר את הפלסטינים כי עליהם להתרחק מהאזור, ולא ניתנה להם הזדמנות להסגיר עצמם לידי החיילים. דובר צה"ל הסתפק בהודעה כי הירי בוצע לאחר שחיילים חשדו כי בכוונת הפלסטינים לירות עליהם או להניח מטען חבלה לצד הגדר.

אחד העקרונות המרכזיים במשפט ההומניטארי הבינלאומי הוא ההבחנה בין לוחמים לבין אזרחים שאינם נוטלים חלק בלחימה. בין השאר, אוסר עיקרון זה על תקיפה שמטרתה פגיעה באזרחים, וקובע כי כאשר אין זה ברור אם אדם כלשהו הוא אזרח או לוחם, חובה להתייחס אליו כאל אזרח. פתיחה אוטומטית באש על כל אדם הנכנס לשטח מסוים, ללא קשר לזהותו או לנסיבות הימצאותו במקום, כמו במקרים המתוארים לעיל, מהווה "ירי ללא הבחנה", שעלול להיחשב לפשע מלחמה.

צמצום "טווח הביטחון" ברצועת עזה

באפריל 2006, פורסם באמצעי התקשורת כי צה"ל צמצם את "טווח הביטחון" בין אזורים מיושבים ברצועת עזה לבין השטח אליו מבוצע ירי ארטילרי מ-300 מטר ל-100 מטר. מכיוון שטווח הפיזור של פגיעת גל פגז הוא כ-100 מטרים מהיעד, וירי הפגזים אינו מדויק מלכתחילה, מסכן צמצום הטווח במודע את חיי האזרחים הפלסטיניים החיים באזורים אלה.

הירי הארטילרי שמבצע צה"ל אינו ירי הגנתי המופנה בזמן אמת אל מקורות האש ואל משגרי טילי הקסאם. מדובר בירי אל מה שצה"ל מכנה "מרחבי שיגור הקסאם", אזורים נרחבים, מהם שוגרו, על-פי ההשערה, טילי קסאם במועד מוקדם יותר. מכאן שמדובר בהתקפה יזומה, שתכליתה ענישה או הרתעה ולא הגנה עצמית.

באחד המקרים, נהרגה כתוצאה מהקטנת טווח הביטחון, הילדה הדיל ר'בן, בת 9, מבית לאהיה, שפגז נחת בתוך ביתה. 12 מבני משפחתה נפצעו מפגיעת הפגז, בהם אמה ההרה ושלושת אחיה, בני 6-3. ב-16.4.06 עתרו ארגונים לזכויות האדם ובהם בצלם, לבג"ץ, בדרישה לבטל את החלטת צה"ל על צמצום "טווח הביטחון" לירי תותחים. העתירה תלויה ועומדת.

כלל יסוד בדיני הלחימה מחייב את הצדדים הלוחמים לכוון את פעולתם למטרות צבאיות ולהבחין בין לוחמים ואזרחים. כלל המידתיות, שהוא אחד מעמודי התווך של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, אוסר על ביצוע התקפה, גם כאשר היא מכוונת נגד יעד צבאי לגיטימי, אם ידוע שכתוצאה ממנה עלול להיגרם נזק שהוא מוגזם ביחס לתועלת הצבאית הצפויה מההתקפה. הריגתם ופציעתם של אזרחים כתוצאה מירי פגזים, המהווים נשק בלתי-מדויק, על מטרות הסמוכות לשכונות מגורים, מהווה הפרה חמורה של עקרונות היסוד של דיני הלחימה ופשע מלחמה