הפרות חמורות של זכויות האדם בעימותים פנים-פלסטיניים

במהלך 2007 התעצמו הפרות זכויות האדם של פלסטינים בידי פלסטינים, הן בהיקפן והן בחומרתן, במסגרת המאבק האלים המתנהל בין תנועת פתח לתנועת חמאס בגדה המערבית וברצועת עזה. מאבק זה הגיע לשיאו באמצע חודש יוני, עם השתלטות החמאס על מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה.

מתחילת השנה ועד אמצע נובמבר נהרגו במסגרת מאבק זה לפחות 344 תושבים פלסטינים, ואלפים נוספים נפצעו. מנתוני בצלם עולה כי לפחות 73 מההרוגים היו עוברי אורח - בהם 22 ילדים - שלא השתתפו בלחימה ונפגעו במהלך קרבות רחוב בין חמושים או מירי שנורה בהפגנות. כ-300 מכלל ההרוגים נהרגו במחצית הראשונה של השנה, רובם המכריע ברצועת עזה (160 בחודש יוני בלבד). מקרים אלה התרחשו במהלך עימותים אלימים בין חברי המנגנונים הביטחוניים של הרשות הפלסטינית, שבדרך כלל משתייכים לפתח ונאמנים ליו"ר הרשות מחמוד עבאס, לבין מיליציות חמושות של חמאס, בראשן "הכוח הביצועי" שפעל תחת משרד הפנים ו"גדודי עז א-דין אל-קסאם".

מדיווחים באמצעי התקשורת ומתחקירים של ארגוני זכויות אדם פלסטינים ובינלאומיים עולה כי בשבועות שקדמו להשתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועה, חטפו אנשי המיליציות החמושות של התנועה כמה מבכירי המנגנונים והוציאו אותם להורג בדם קר וללא כל הליך משפטי. חברים אחרים במנגנונים אלה שנחטפו על-ידי אנשי חמאס נחקרו תחת עינויים. אחת הפרקטיקות החמורות שליוותה את גל החטיפות הייתה ירי "עונשי" ברגליהם של החטופים טרם שחרורם.

עם השלמת השתלטותו של חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועה, פסקו קרבות הרחוב כמעט לחלוטין. עם זאת, הממשלה בפועל, בראשותו של ראש הממשלה המודח איסמעיל הנייה, משליטה מאז משטר של דיכוי כנגד מבקריה באופן כללי וכנגד אנשים המזוהים עם תנועת פתח, בפרט. דיכוי זה בא לידי ביטוי, בין השאר, במעצרים שרירותיים שמבצע מדי יום ויומו "הכוח הביצועי". מעצרים אלה נמשכים בדרך כלל מספר ימים ומסתיימים ללא הגשת כתבי אישום. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל גבה עדויות רבות מתושבי הרצועה שנעצרו על-ידי "הכוח הביצועי", בהן דווח על התעללות בעצירים ועל שימוש בעינויים.

בנוסף, לעיתים תכופות עורכים אנשי "הכוח הביצועי" פשיטות אלימות על בתיהם של אזרחים, בניסיון לאתר אמצעי לחימה ברשותם של אנשי אופוזיציה. כמו כן, מספר הפגנות מחאה שהתקיימו ברחבי הרצועה בחודשים האחרונים פוזרו על-ידי מיליציה זו, תוך שימוש בכוח מופרז. החמור שבאירועים מסוג זה התרחש ב-12.11.07, במסגרת הפגנה שארגנה תנועת הפתח בעיר עזה לזכרו של יאסר ערפאת, בה נהרגו שבעה מפגינים, בהם ילד בן 12.

במקביל, בימים שקדמו להשתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ואף לאחר מכן, ניהלו חברי מיליציות חמושות המזוהות עם תנועת הפתח בגדה המערבית, ובראשן "גדודי חללי אל-אקצה", מסע נקמה נגד אנשים ומוסדות המזוהים עם חמאס. בדומה לאופי ההתרחשויות ברצועה בתקופה זו, כלל מסע זה חטיפות והוצאות להורג, בנוסף להצתות וירי על עסקים ומוסדות צדקה המקורבים לחמאס. לקראת סוף יוני פחתה תדירותם של מקרים מסוג זה, אולם בחודשים שלאחר מכן המשיכו להתבצע התקפות ספורדיות, בעיקר במחוז שכם. בשבועות שמיד לפני ואחרי השתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועת עזה, נמנעו כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, הממונים על אכיפת החוק, מלהתערב במעשיהם של חברי המיליציות בגדה המערבית. בכלל זה נמנעו כוחות הביטחון מפתיחת חקירות והעמדה לדין של חשודים בביצוע ההתקפות.

זאת ועוד. כוחות הביטחון של הרשות בגדה, ובראשם "הביטחון המסכל", ביצעו במהלך יוני גל מעצרים המוני של תומכי חמאס, בחשד לכאורה של ניסיון להפעיל שלוחה של "הכוח הביצועי" בשטחי הגדה. הגם שמעצרים על רקע זה המשיכו להתבצע גם בחודשים שלאחר מכן, היקפם ירד. ממחקרים שערכו אמנסטי אינטרנשיונל והקבוצה הפלסטינית למעקב על זכויות האדם עולה כי מרבית המעצרים של אנשים המזוהים עם חמאס מתבצע, כדבר שבשגרה, תוך הפרה בוטה של הוראות חוק ההליך הפלילי הפלסטיני המסדיר את הנושא (כולל ביקורת המעצר בידי התובע הכללי תוך 24 שעות, הבאה בפני שופט להארכת מעצר תוך 72 שעות, הזכות להיוועצות בעורך דין ללא דיחוי וכד'). העובדה שרובם המכריע של תומכי חמאס שוחררו מבלי שיואשמו בעבירה כלשהי, מחזקת את החשש לפיו מדובר היה מלכתחילה במעצרים שרירותיים שלא נבעו מחשד קונקרטי נגד העצורים אלא משיקולים פוליטיים פסולים. יתרה מזו, חלק מהעצורים דיווחו לשני הארגונים הללו, וכן לבצלם, כי במהלך מעצרם היו קורבן להתעללות ועינויים.

בסוף אוגוסט הודיע ראש ממשלת החירום של הרשות, סלאם פיאד, כי משרד הפנים הפלסטיני החליט על סגירת 103 מוסדות דת, חינוך וצדקה המקורבים לתנועת חמאס. ראש הממשלה תלה את הסיבה להחלטה בניהולם של המוסדות הללו בניגוד להוראות חוק העמותות הפלסטיני. עם זאת, על רקע עיתוי ההחלטה ואופיה הגורף, ובדומה לתופעת המעצרים ההמוניים, עולה חשש לקיומם של שיקולים פוליטיים פסולים.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי מכיר בכמה כללי יסוד החלים על כל מדינה, ארגון או אדם הנוטלים חלק בסכסוך מזוין שאינו בינלאומי. בין השאר מונים כללים אלה איסור מוחלט על לקיחת בני ערובה, על הוצאה להורג ללא משפט ועל עינויים. מעשים אלה מהווים פשעי מלחמה ומטילים על כל המעורבים בביצועם אחריות פלילית אישית. על הרשות הפלסטינית ועל ממשלת חמאס בפועל חלה חובה לחקור חשדות לביצוע פשעים כאלה ולהעמיד את האחראים לדין. כמו כן, הן הרשות הפלסטינית והן ממשלת חמאס בפועל מחויבות לכבד עקרונות מינהגיים אחרים המעוגנים בדיני זכויות האדם הבינלאומיים, בהם האיסור על פגיעה שרירותית בחירותו של אדם.