מדיניות מפלה בנוגע לתכנון, בנייה והפקעת קרקעות

מדיניות התכנון במזרח ירושלים מאז סיפוחה ב-1967, מושפעת משיקולים פוליטיים ונגועה באפליה מכוונת ושיטתית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. מול בנייה רחבת מימדים והשקעות עצומות, בשכונות המיועדות ליהודים בלבד, פועל השלטון הישראלי כדי להחניק את הפיתוח והבנייה עבור האוכלוסייה הפלסטינית, שמהווה כשליש מאוכלוסיית העיר.

ביוני 1967 סיפחה ישראל 70,500 דונם ממזרח ירושלים והגדה לתחומי העיר ירושלים. 24,500 דונם, למעלה משליש מהשטח, הופקעו מאז על-ידי מדינת ישראל. רוב הקרקעות המופקעות היו בבעלות ערבית פרטית. על הקרקעות שהופקעו במזרח העיר נבנו עד סוף 2001, 46,978 יחידות דיור לאוכלוסייה היהודית, ואף לא יחידה אחת עבור הפלסטינים, המהווים כ- 33% מתושבי העיר.

במקביל, חנקה ישראל את הבנייה בשכונות הפלסטיניות, והגבילה כל אפשרות לבנות בהן בתים חדשים. מיד עם סיפוח מזרח ירושלים ב-1967, ובניגוד לשאר הגדה המערבית, בוטלו כל תכניות המתאר הירדניות שהיו תקפות בשטח ונוצר חלל תכנוני שהתמלא רק בהדרגה. בעשר השנים הראשונות הוצאו רק היתרי בנייה אד-הוק, באזורים מוגבלים בעיר.

אדמות רבות מסביב לשכונות ולכפרים הפלסטיניים הופקעו לצורך בנייה של שכונות יהודיות, ואלה נותרו בלי קרקע לבנייה. בנוסף, עיריית ירושלים נמנעת מהכנת תכניות מתאר עתידיות לאזורים הפלסטינים. התכניות המעטות שאושרו, נועדו בעיקר למנוע בנייה חדשה, על-ידי הכרזה של שטחים נרחבים כ"שטחים ירוקים," הגבלה של אחוזי בנייה וקביעה של גבולות צרים לתכניות.

בתחילת שנות השמונים החליטה עירית ירושלים להכין תכניות מתאר לכל השכונות הפלסטיניות במזרח העיר. רוב התכניות הושלמו ואילו מיעוטן נמצאות בשלבי הכנה ואישור. המאפיין הבולט ביותר של תכניות מתאר אלה הוא היקף השטחים העצום (כ-40%) שהוגדר כ"שטח נוף פתוח" שהבניה בו אסורה. מהתכניות שאושרו עד סוף 1999, עולה כי רק כ-11% משטחה של מזרח ירושלים לאחר הפקעות הקרקע הנרחבות, זמינים לבנייה לאוכלוסייה הפלסטינית. בדומה לתכניות התיחום בשאר הגדה המערבית, בנייה זו מותרת בעיקר בשטחים בנויים.

מדיניות זו באה לידי ביטוי בתנאי המגורים בשכונות הפלסטיניות. כך למשל, בסוף שנת 2002 היתה צפיפות הדיור בשכונות הערביות כמעט כפולה מאשר בשכונות היהודיות: 11.9 מ"ר לנפש, לעומת 23.8 מ"ר לנפש, בהתאמה.

תמונת המצב שתוארה לעיל מביאה פלסטינים רבים, בלית ברירה, לבנות את בתיהם ללא היתר בנייה מהרשויות. אכיפת חוקי הבנייה על האוכלוסיה הפלסטינית היא מחמירה בהרבה בהשוואה לאכיפה על האוכלוסייה היהודית, למרות שהיקף עבירות הבניה במערב העיר גדול יותר.